רש"ש על נדה מ״ב

1 גמרא דהא זבין ומצורעים דחמירי ולא אחמיר בהו רחמנא. ק"ק מהא דאיתא במ"ר נשא רפ"ז ובחזית בפסוק כולך יפה רעיתי דכיון שבאו למדבר סיני נתרפאו ולא היה בהם לא זבים ולא מצורעים ע"ש:

2 שם אתא שייליה לרבא. רש"ל גורס לרבה ע"ש:

3 שם ת"ר הנדה והזבה כו'. בעין משפט בציון אות ג' טעות וצ"ל מהל' איסורי ביאה:

4 רש"י ד"ה כי קמב"ל לסתור ולטמא במשהו מהו. מי אמרי' כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה הזבה ושומ"י. ה"ק כו' בראיה ראשונה. ולע"ד נ"מ גם בראיה הב' כגון שראתה ביום ב' בבה"ח ולמחר פלטה לחוץ. וגם ראתה עוד ראייה חדשה. הוה זבה גמורה דחשיבה כרואה בג' ימים. וכן נפרש בראייה הג' כגון שלא פלטתו לחוץ עד יום ד' מ"מ חשבינן לה כרואה בג' ימים רצופים:

6 רש"י ד"ה אי בימי נדה. ילדה וראתה. ע"כ ר"ל דילדה וראתה קודם לכן. דאל"כ עדיפא ה"ל למפרך דתיפוק ליה דטמאה משום הלידה. ועוד דבימי טומאת לידה לא נעשית בראייתה לא נדה ולא זבה כמש"כ לעיל לח ב במשנה בס"ד. ולדעת הרמב"ם בפ"ז מהל' א"ב ה"ד דלא נעשית זבה בתוך מע"ל דקודם הלידה אפי' כולו בשופי. צ"ל דר"ל כאן דראתה קודם מע"ל. אם לא שנאמר דמיירי בנפלים. אולם לישנא דיולדת משמע בן קיימא כמש"כ התוס' לעיל לח ב בד"ה והא:

7 רש"י ד"ה מטומאה לטהרה. וקי"ל כב"ה כו' ביומי וטבילה כו'. וכ"כ התוס'. ולכאורה קשה דאפי' אם נאמר דביומי לחוד תליא. מכל מקום לב"ה דמטמו בדם טהרה של מצורעת משום מעיין. הכא נמי לטמא משום מעיין דיולדת לפמש"כ לעיל יט ב. לה ב ע"ש. וי"ל דאי משום מעיין לחוד הוה תלי בבעיא דרבא לקמן מג ע"ש:

8 רש"י ד"ה טומאה בלועה. דהתם משום ראייה היא וטומאת ז'. כצ"ל. ותיבת דמאתמול למחוק:

9 רש"י ד"ה בגדים בבהב"ל. שאין לה טומאת מגע כו'. כצ"ל:

10 תד"ה עד. אפי' למאן דאית ליה כר"ש דפולטת לא מטמאה כו'. כצ"ל:

11 רש"י ד"ה איפרוק. והשתא לא מתוקמא כו' דהא לר"ז לא מטמיא כו'. והא דלא מפרשינן דהברייתא ג"כ אשמעינן לענין דלא מהני ליה טבילה בעודו בפנים. וכשיצא לחוץ יטמא. כבר תירץ המהרש"א לעיל דמשמע ליה דדומיא דנדה וזבה קתני דמטמאין ממש בעודן בפנים. והס"ט ל"ד במחכ"ת במה שתמה עליו ע"ש:

12 רש"י ד"ה כגון שהוציא ולד ראשו כו'. ואוליד כו'. אולי צ"ל תחת ואוליד. וחזר:

13 רש"י ד"ה שתחב לו חבירו. דאי כו' איטמי ליה במגע. מ"מ איכא נ"מ לענין טומאת בגדים דבמגע לא מטמאן עי' בתוס'. והל"ל כבר איטמי ליה במשא. ועמש"כ ע"ד בחולין כט ב:

14 תד"ה וכדר"א. מש"כ המהרש"א דאם ידו בבה"ח לא נטמאה החיה במגע אפי' לרבא דטומאת בה"ס היא. נעלם מכ"ת פרש"י בחולין סוף דף עא דטבעת בטבעת לא שייך בהו בה"ס דהוו כמונחין בתיבה ע"ש וגם בתוס' שם. ולכן מש"כ הס"ט ע"ד שבתוס' לעיל ד"ה אמאי. "ואי דס"ל כו' דה"ל כב' טבעות כו' דלא שייך גבייהו בה"ס כו'" ע"ש. ל"ד דהנך רואה דהמהרש"א לא שמיעא ליה זאת:

15 תד"ה יצתה. וא"ת ומאי יתרץ רבא כו'. שמעתי מקשים דהא כזית דנבלת עוף טהור מטמא בבהב"ל בכדי אכילת פרס כדאיתא בזבחים ע. וא"כ י"ל דבכגון זה ממעט לנבלת בהמה דבכה"ג לית ביה משום טומאת משא דהרי אינו נושא כזית בב"א. ואומר אני דטעו בפשט השמועה. דגם בעוף אין סברא דלאחר שירד ח"ז הראשון לבטן דאז אין בו שום טומאה כדפרש"י בחולין דף כ ב יצטרף שוב לח"ז השני. וכמו בטומאת משא שאין מטמא בנשא ח"ז ולאחר שהניחו חזר ונשא ח"ז אחר. וכפי קושייתם ליישב אליבא דרבא. וכן בנוגע בכח"ז ולאחר פרישתו ממנו חזר ונגע בכח"ז אחר האם יטמא אפי' למ"ד יש נוגע וחוזר ונוגע חולין קכד ב היינו דוקא בנוגע בכשני ח"ז בב"א. וז"ל הרמב"ם בפ"ד מהל' טומאת מת הי"ד הנוגע בכשני ח"ז או שנשא ב' ח"ז בב"א כו'. וזה דומה למאי דאמרינן בשבת פ בעידנא דאפקא לבתרייתא חסר ליה לשיעורא דקמייתא. ועוד שם דאם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שניה דפטור. וכן בס"פ גה"נ אליבא דר"ל דאמר הנאת מעיו בעינן. פטור אם הקיא ח"ז הראשון טרם שאכל ח"ז השני. אלא ודאי פירושו הוא אם היה עוד ח"ז הראשון בבהב"ל בשעה שבלע ח"ז השני בכדי אכילת פרס מן הראשון מצטרף. אבל ביותר מכדי אכ"פ אע"פ דהיו שניהם ביחד בבהב"ל לא מצטרפי. וכמו דלר"ל בחולין שם דאף דשני הח"ז הם ביחד בתוך מעיו כיון דלא בלען בכדי א"פ לא מצטרפי:

16 תד"ה מה. ליתן שיעור הזאה בנושא ולא בנוגע. כצ"ל:

17 בא"ד והשתא הא קאמר הכא דהאי אוכל כו'. כצ"ל: